עוד קצת וחוזרים 

שלום לכלם. לכל מי שיש לו עוד סבלנות לקרוא במכתבים שלי.

עוד ארמון והפעם - "פיטרהוף" . ארמון קיץ במרחק של כ 72 קילומטר ממרכז העיר . בימים ההם, בטרם היו אוטובוסים, היה ה"צאר" ומשפחתו יוצאים בסופי השבוע את העיר ועוברים לנוח - יעני - בארמון קיץ. הכבודה היתה נוסעת בשיירת מרכבות מהודרות רתומות לסוסים אבירים, מטלטלים איתם את כל הציוד והבגדים ושאר פריטים הנחוצים למשפחה נחה.

למבקש לקצר את זמן ההעברה, יכול היה לבחור בשיט. בחזית "ארמון החורף" היה מעגן ובחזית "ארמון הקיץ", היה מעגן. צריך היה לצוות והדבר נעשה. בסירה, מדלת לדלת - כמעט. אז כמו שאומרים - בעיה של תחבורה לא היה להם. בטח לא למשפחה המלכותית.

לארמון הקיץ עצמו, יותר ממבנה אחד. כמה וכמה בנינים מפוארים . רבי חדרים גדולים. ממוקמים בתוכו של גן מטופח על שפת הים הבלטי. יש אומרים, שהצאר, שביקר בצרפת ובהולנד - שם למד בנית אוניות ורכש להולנדים כבוד והדר - חזר נלהב ממראה גני ורסאי וארמונות הולנד - והחליט להעתיק אותם בפטרבורג.

מקומות כאלה, בהם אתה יכול להתבודד תוך שאתה בוהה במימי הים וקו האופק האין סופי - או כמילות השיר - מעבר להרים, מעבר לימים. - שם השמים נוגעים בכדור הארץ, ככל שהעין מסוגלת להקיף במבט אחד. מקומות כאלה מקסימים ומשרים על המסתכל איזה שקט פנימי, שלווה פילוזופית המאפשרת להתרכז בדברים שהם ברומו של עולם ולשכוח את תרדות היום יום.

והרבה מים. הרבה מזרקות, ועצים וערוגות פרחים ופסלים מעשי אומן ומרחב מחיה לגוף ולנפש. ההפך הגמור מהרחובות העמוסים בני אדם הממהרים לאיזה מקום. - כאן הכל רגוע. לזמן אין חשיבות.

ואומנם, אלה שחיו כאן, שעבורם נבנה כל הפינות היפות האלה, לזמן, היתה חשיבות משנית.

בארמון עצמו - הבנוי בסיגנון ארמון החורף שבעיר, חדרים רבים. קטנים יותר. משרים אווירה יותר אינטימית. לא פחות מצועצים. הרבה עץ מגולף ותמונות ונברשות עמוסות לעייפה והרבה צבע זהב. הרבה מדי. - אותי זה ייעף. ייעף מאוד אפילו. הידיעה שחלקים רבים הם שחזור מאוחר ולא המקוריים, גם אם השחזור התבקש אחרי ההרס שעשו הגרמנים במקום, גם אז נפגמת תחושת המקוריות, והרגשתי שאולי ...... "זה לא בדיוק את מה שציפיתי לראות".
ובכל זאת, נעשה מאמץ ראוי לציון להציג לקהל, מוזיאון הסטורי שיש בו כל מה שצריך כדי לספר את סיפורם של משפחות "רומנוב" והשליטים הבלתי מעורערים של רוסיה בימי פריחתה.

בנסיעה נינוחה חזרנו למלון. להערב נועדה לנו ארוחה משותפת - ארוחת סיום של החלק הראשון של הטיול. הממשיכים ל"הלסינקי" עם אורי, יוצאים בבוקר באוטובוס והחוזרים לארץ ישארו לבלות את היום ב"סנט פטרבורג", תחת עינו המשגיחה של סרגי, ובערב יטוסו לישראל.

ב 19.30, נאספו כולם "אונגיפיצט" - מסורקים ומרוחים, באלף ריחות - כאילו ליצאו עכשו מה"דיוטי פרי", ועלינו מהלובי של המלון, קומה אחת, ל"neva". התישבנו בחלק הרחוק מהבמה, שהוכן עבורנו, ונצלנו את הזמן עד תחילת ההופעה הפולקלורית הידועה, לשמוע דברי סיכום קצרים מאורי, ( זה התבקש ). להשמיע כמה מילות תודה לאורי. ( זה בודאי התבקש ). לתת את המתנה - המעטפה של המזומנים. ( זה הקטע המביך כל קבוצה בטיול מאורגן, ותמיד יש מישהו שצריך לעשות את זה. ) ולהרים כוסית - כנהוג - בשמחות.

ובאוירה טובה בילינו עד עשר וחצי.

נשיקות, חיבוקים ודיברי פרידה חמים של כל אחד לכל אחד כאילו היינו יחד מאז ומעולם. וזה בעצם הסימן הכי טוב , שהכל היה בסדר.

היה זה טיול מוצלח בכל קנה מידה.

בנים היכונו. אנחנו חוזרים. bye .......